… לִבִּי בְמִזְרָח וְאָנֹכִי בְּסוֹף מַעֲרָב










Однажды Даян сказал: «Хорошо бы поговорить с каким-нибудь офицером Легиона». Шарон организовал засаду, лично захватил иорданского офицера и доставил его к Даяну. Это дает вам представление о том, кто был Арик Шарон уже в молодости.
Читать дальше>>> 

Йорам Шефтель. «Почему я считаю Осло преступлением»

Сегодняшняя наша передача посвящена теме «Преступлению Осло». Я думал, что хватит одной передачи, но, когда составил тезисы своего выступления, понял, что их понадобится две.

Сначала, давайте дадим определение — что такое «Преступление Осло». Данное преступление является единым целым, но состоящим из следующих нескольких частей…

Читать дальше >>>>


ג’ינגל הליכוד

Arabs about «Arab spring»

כמה הם צדקו



15 секунд до смерти

15 Марта 2012

15 секунд, Отделяют от смерти,
Когда в нас ракеты летят.
Нас судят подонки,
Всех стран
За бессмертье.
И знать ничего не хотят.

Нас судит Россия,
Нас судит Европа,
Нас судит
И все арабье.
15 секунд,
Это время до взрыва.
С которым кончается все.

Чем жили,
Чем живы.
Что знали и смели.
Что не успели сказать.
15 секунд —
Это много и мало.
Но можно
— Люблю!

М. Гольденберг,



Purim stories

Latma’s Crystal Ball






Операция «Литой свинец» ( עופרת יצוקה )

Три года назад ЦАХАЛ провел операцию против ХАМАСа в Газе.


by Avi Goldreich

(Translated from the Hebrew by Nurit Greenger.)

The time machine is a sensation that nests in me when I am visiting Mr. Hobber old books store in Budapest, Hungary. Hobber learned to know my quirks and after the initial greeting and the glass of mineral water (Mr. Hobber is a vegan) he leads me down the stairs to the huge basement, to the Jewish «section.»

The Jewish section is a room full of antiquity books on subjects that Mr. Hobber sees to be Jewish. Among the books there are some that are not even worthy their leather binding. However, sometime, one can find there real culture treasure. Many of the books are Holy Books that may have been stolen from synagogues’ archives: Talmud, Bible, Mishnah, old Ashkenazi style Siddur, and others. Customarily, I open them to see who the proprietor is; who was the Bar Mitzvah boy who received the book two hundred years ago and to whom did he pass the book at the end of his days. It is simply curiosity.

Many of the books are written in the German language. They are books of Jewish rumination written by Christians or assimilating Jews. Sometime one can find a hand written Talmud volume that is very expensive; thousands of Euros, set in the specially aired cabinet. Hobber knows their value. Sometime one can find a bargain such as the book Palestina by Hadriani Relandi — its original professional name Palaestina, ex monumentis veteribus illustrata, published by Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714. One can find such original books in only few places in the world, also in Haifa University. Go to
http://libri-antichi.posizionamento-web.it/ palaestina-ex-monumentis-veteribus-illustrata.html for places where the book could be found and details about the author, etc.

The author Relandi[1], a real scholar, geographer, cartographer and well known philologist, spoke perfect Hebrew, Arabic and ancient Greek, as well as the European languages. The book was written in Latin. In 1695 he was sent on a sightseeing tour to Israel, at that time known as Palestina. In his travels he surveyed approximately 2500 places where people lived that were mentioned in the bible or Mishnah. His research method was interesting.

He first mapped the Land of Israel.Secondly, Relandi identifies each of the places mentioned in the Mishnah or Talmud along with their original source. If the source was Jewish, he listed it together with the appropriate sentence in the Holy Scriptures. If the source was Roman or Greek he presented the connection in Greek or Latin.

Thirdly, he also arranged a population survey and census of each community.

His most prominent conclusions1. Not one settlement in the Land of Israel has a name that is of Arabic origin. Most of the settlement names originate in the Hebrew, Greek, Latin or Roman languages. In fact, till today, except to Ramlah, not one Arabic settlement has an original Arabic name. Till today, most of the settlements names are of Hebrew or Greek origin, the names distorted to senseless Arabic names. There is no meaning in Arabic to names such as Acco (Acre), Haifa, Jaffa, Nablus, Gaza, or Jenin and towns named Ramallah, El Halil and El-Kuds (Jerusalem) lack historical roots or Arabic philology. In 1696, the year Relandi toured the land, Ramallah, for instance, was called Bet’allah (From the Hebrew name Beit El) and Hebron was called Hebron (Hevron) and the Arabs called Mearat HaMachpelah El Chalil, their name for the Forefather Abraham.

2. Most of the land was empty, desolate, and the inhabitants few in number and mostly concentrate in the towns Jerusalem, Acco, Tzfat, Jaffa, Tiberius and Gaza. Most of the inhabitants were Jews and the rest Christians. There were few Muslims, mostly nomad Bedouins. Nablus, known as Shchem, was exceptional, where approximately 120 people, members of the Muslim Natsha family and approximately 70 Shomronites, lived.

In the Galilee capital, Nazareth, lived approximately 700 Christians and in Jerusalem approximately 5000 people, mostly Jews and some Christians.

The interesting part was that Relandi mentioned the Muslims as nomad Bedouins who arrived in the area as construction and agriculture labor reinforcement, seasonal workers.

In Gaza for example, lived approximately 550 people, fifty percent Jews and the rest mostly Christians. The Jews grew and worked in their flourishing vineyards, olive tree orchards and wheat fields (remember Gush Katif?) and the Christians worked in commerce and transportation of produce and goods. Tiberius and Tzfat were mostly Jewish and except of mentioning fishermen fishing in Lake Kinneret — the Lake of Galilee — a traditional Tiberius occupation, there is no mention of their occupations. A town like Um el-Phahem was a village where ten families, approximately fifty people in total, all Christian, lived and there was also a small Maronite church in the village (The Shehadah family).

3. The book totally contradicts any post-modern theory claiming a «Palestinian heritage,» or Palestinian nation. The book strengthens the connection, relevance, pertinence, kinship of the Land of Israel to the Jews and the absolute lack of belonging to the Arabs, who robbed the Latin name Palestina and took it as their own.

In Granada, Spain, for example, one can see Arabic heritage and architecture. In large cities such as Granada and the land of Andalucía, mountains and rivers like Guadalajara, one can see genuine Arabic cultural heritage: literature, monumental creations, engineering, medicine, etc. Seven hundred years of Arabic reign left in Spain an Arabic heritage that one cannot ignore, hide or camouflage. But here, in Israel there is nothing like that! Nada, as the Spanish say! No names of towns, no culture, no art, no history, and no evidence of Arabic rule; only huge robbery, pillaging and looting; stealing the Jews’ holiest place, robbing the Jews of their Promised Land. Lately, under the auspices of all kind of post modern Israelis — also hijacking and robbing us of our Jewish history.


[1] From http://www.answers.com: «Adrian Reland (1676-1718), Dutch Orientalist, was born at Ryp, studied at Utrecht and Leiden, and was professor of Oriental languages successively at Harderwijk (1699) and Utrecht (1701). His most important works were Palaestina ex monumentis veteribus illustrata (Utrecht, 1714), and Antiquitates sacrae veterum Hebraeorum


Given the importance of this article, this is the original Hebrew text:

השנה 1695 — הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים.
חברים, אין דבר כזה עם פלסטינאי, לא היה ולעולם לא יהיה. מדובר בפיקציה של הערבים בעידוד השמאל הישראלי הסובל ממחלת נפש קשה של שינאה עצמית ומשתף פעולה עם הגרועים שבאויבינו.

סיור בפלסטינה, שנת 1695
אבי גולדרייך (שבת, 04/08/2007 שעה 19:31)

מכונת זמן, זו התחושה המקננת בי כשאני נמצא בחנות הספרים העתיקים של מר הובר בבודפסט.
הובר למד להכיר את שגיונותי, ולאחר ברכת השלום וכוס המיים המינרליים (מר הובר הוא טבעוני-צמחוני) מוביל אותי במדרגות למרתף הענק והמאוורר, לאגף ה»יהודי».האגף היהודי הוא חדר ובו ספרים עתיקים בנושאים שנראים למר הובר יהודים. בין הספרים ישנם כאלה שאינם שווים את כריכת העור שלהם אולם לעיתים נדירות אפשר למצוא שם אוצרות תרבות של ממש.

הרבה מאוד הם ספרי קודש ישנים שנגנבו אולי ממרתפי הגניזה שבבתי הכנסת, כרכי תלמוד, תנ»ך, משניות, שולחן ערוך, סידורים ישנים נוסח אשכנז. אני נוהג לפתחם כדי לראות מי הבעלים, מי הנער שקיבל את הספר לבר המצווה לפני מאתיים שנה, ולמי העניק אותו בערוב ימיו. סקרנות.
הרבה מהספרים כתובים בגרמנית, והם ספרי הגות על היהדות שנכתבו בכלל בידי נוצרים או יהודים מתבוללים.

לפעמים מוצאים איזה כרך תלמוד שנכתב בכתב יד, אלה יקרים מאוד, מאות אלפי אירו ומונחים בארון זכוכית מאוּורר. הובר יודע את ערכם. ולפעמים ישנן מציאות כמו הספר Palestina של Hadriani relandi מקורי בשמו ה»מקצועי», palaestina ex monumentis veteribus illustrata, המו»ל הוא, Trajecti Batavorum: Ex Libraria G. Brodelet, 1714.

ניתן למצוא כמה ספרים מקוריים כאלה במספר מקומות בעולם ואף באוניברסיטת חיפה. אפשר לראות כאןאת המקומות בהם הספר נמצא וגם אפשר למצוא פרטים על המחבר ועוד.הנחיות צפיה במצגת:
לדיפדוף בין התמונות לחץ על החיצים. לחיצה על כל תמונה תגדיל אותה במסגרת נפרדת ולחיצה נוספת תגדיל אותה שוב.

המחבר רילאנדי, איש אשכולות של ממש, גיאוגרף, קרטוגרף ופילולוג ידע על בוריין עברית, ערבית ויוונית עתיקה, בנוסף לשפות האירופאיות. שפת הספר היא לטינית. בשנת 1695 הוא נשלח לסיור בארץ ישראל או בשמה דאז פלסטינה. במסעו הוא סקר כ-‏2500 מקומות יישוב המוזכרים בתנ»ך או במשנה.שיטת המחקר שלו היתה מעניינת. ראשית, מיפה את ארץ ישראל. שנית, רילאנדי זיהה את כל אחד מהמקומות המוזכרים במשנה או בתלמוד עם מקור שמו. אם מקור השם יהודי, הביא את הפסוק המתאים בכתבי הקודש. אם מקור השם רומי או יווני הביא ביוונית או בלטינית את ההקשר. שלישית הוא אף ערך סקר ומפקד אוכלוסין לכל מקום יישוב.

המסקנות הבולטות הן:

  1. אף ישוב בארץ ישראל אינו בעל מקור שם ערבי. שמות היישובים הם ברובם ממקור עברי, או יווני או לטיני-רומי. עד היום, למעשה, אף ישוב ערבי (להוציא רמלה) אינו נושא שם ערבי מקורי. רוב שמות היישובים הם ממקור עברי או יווני ששובש לערבית חסרת משמעות. אין שום משמעות בערבית לשמות עכו, חיפה, יפו, נבלוס, עזה או ג’נין ושמות ערים כמו רמאללה, אל-חליל ואל-קודס חסרים שורשים היסטוריים או פילולוגיים ערביים. בשנת 1696, שנת הסיור, רמאללה, למשל, נקראה בתא’לה (בית אל), חברון נקראה חברון ומערת המכפלה נקרא על ידי הערבים אל חליל (כינוי לאברהם אבינו).הארץ היתה ריקה ברובה, שוממה, ותושביה היו מועטים והתרכזו בערים ירושלים, עכו, צפת, יפו, טבריה ועזה. רוב התושבים בערים היו יהודים והאחרים היו נוצרים, היו מעט מאוד מוסלמים שבדרך כלל היו בדואים. יוצאת מהכלל נבלוס, היא שכם שבה ישבו כ-‏120 איש ממשפחת נאטשה המוסלמית וכ-‏70 איש שומרונים.

    בנצרת, בירת הגליל, היו כ-‏700 איש – כולם נוצרים.
    בירושלים כ-‏5000 איש, רובם יהודים ומיעוטם נוצרים.
    המעניין הוא שאת המוסלמים מזכיר רינאלדי כשבטים בדואים נודדים, שהגיעו כפועלים עונתיים כדי לשמש ככח עזר בחקלאות או בבנין. בעזה, למשל, היו כ-‏550 איש; חמישים אחוז מהם יהודים והשאר נוצרים. היהודים עסקו בחקלאות משגשגת של כרמים, זיתים וחיטה (גוש קטיף) והנוצרים עסקו במסחר ובהובלת התוצרת.
    בטבריה ובצפת היה ישוב יהודי, אולם לא מוזכרים העיסוקים להוציא דייג בכנרת, מקצוע טברייני מסורתי. עיר כמו אום אל-פאחם למשל, היתה כפר בן 10 משפחות, כולן נוצריות, כחמישים נפש, וכן כנסייה מרונית קטנה (משפחת שחאדה).

  2. הספר סותר לחלוטין תיאוריות פוסט-מודרניסטיות על »מורשת פלסטינית» או עם פלסטיני, ומאשש ומחזק את השייכות של ארץ ישראל ליהודים ואת חוסר שייכותה המוחלט לערבים, ששדדו אפילו את השם הלטיני פלסטינה וניכסו אותו לעצמם.
בספרד למשל, בגרנדה, רואים מורשת ובניה ערבית. ערים ענקיות כמו גרנדה ומדינה כמו אנדלוסיה, הרים, נהרות כמו גוואדאלחארה, מורשת תרבותית ערבית של ממש: ספרות, יצירות פאר, הנדסה, רפואה ועוד.
700 שנות שלטון ערבי הותירו בספרד מורשת שלא ניתן להסתירה או להסוותה.
ואילו כאן כלום, נאדה, לא שמות ערים, לא תרבות, לא אמנות, לא היסטוריה, לא עדויות לשלטון ערבי.
רק שוד וגזל, גזל המקום הקדוש ביותר ליהודים, גזל הארץ המובטחת ליהודים. לאחרונה בחסות כל מיני ישראלים פוסט מודרניסטים – גזל ההיסטוריה.


Avi Goldreich is an Israeli, who travels extensively, mainly in west and east Europe to search out and locate Jewish property and treasures — books, arts and craft and the like that belonged and still belong to Jews or Jewish communities — to return them to the owners: the Jewish Nation and Jews.» Contact Avi Goldreich by email at aGoldreich@gmx.de The original article was published August 4, 2007 at

It was translated from the Hebrew by Nurit Greenger, who writes: «[This book is] One more source of truth that the Arabs’ claim to any place in Eretz Yisrael — the Land of Israel — is total fabrication and one of the greatest farces even perpetrated upon the world.» Greenger can be contacted by email at 4nuritg@ca.rr.com. Visit her website at http://ngthinker.typepad.com


המאחזים — הסיפור האמיתי



«Сын ХАМАСа» — об Израиле

Газа 2011: отель, построенный из камней Гуш-Катифа…

Wikileaks about «Betzelem»

Giulio Meotti: «Key of Israel’s future»


Dear Neemney Eretz , The Loyalties of the land of israel, a letter for
the first Convention of the Jewish Authority to the entiere Jewish Citizens of the free treitories in Eretz Israel and all the Jewish people of the Srate of Israel.

If a Jew can freely live in Hebron, North Dakota, he should freely live in the city of the Patriarchs of Hebron, Judea. If a Jewish family can dwell in Bethel, Ohio, it must be able to live in the original Beth-El, Samaria. But today the Israelis living in Judea and Samaria risk to be turned again in Jewish refugees. And the security of the State of Israel would be at existential risk. It happened after Gush Katif, that was a national implosion and disgrace that caused enormous physical, psychological, social, cultural, military and strategic damage to the entire Jewish nation. The disengagement left a deep wound that will not heal, not only because Jewish lives and homes were destroyed, but because it was immoral, unjust and irrational. It was part of an anti-Zionist, anti-Jewish and anti-democratic trend. After Gush Katif, the terror leaders have held press conference saying that they are moving their battle to Judea and Samaria and will transfer their rockets to the edges of the urban centers of Israel — Tel Aviv, Jerusalem, Hadera, Netanya.

The so called settlers, Jeweish citizens of Judea and Samaria, are leading today a unique and historical battle for the safety and the integrity of the State of Israel and the Jewish people. Very few public personalities in Israel today have the courage and strenght to defend the Jewish rights. The Israelis living in Judea and Samaria are a tiny figure in the Middle Eastern conflict. But for many reasons the key of Israel’s future lies on their shoulders and hearts. “Land for peace” is the new Western opiate of masses, but for Israel is a way for committing suicide. In a time of global terrorism, monstruous antisemitism and Western appeasement to evil, those who have taken it upon themselves to defend the Jewish homeland and rights need and deserve all the support. And sovereignty, the ability of a government to act independently and in its own interests, is the essence of statehood and self-defense. The roots of Jewish sovereignty in the land of Israel are modern and political, but they are also biblical, grounded in Jewish history: the first and second Temples, commonwealths and civilizations that flourished in the Land of Israel, especially in Jerusalem, Judea and Samaria. Rome has its Colosseum and Athens has its Acropolis, but the Western citizens don’t feel any connection to their ancient sites. Instead Elon Moreh, Shiloh, Beth El, Hebron, Gush Etzion, these names are providing the Jews with intimate emotional links between present, past and future.

Jewish national and religious consciousness is the primary basis for the State of Israel’s existence. If Israel’s legitimacy would be rooted only in a resolution of the United Nations, tomorrow it could be revoked by the same assembly. The State of Israel, therefore, on behalf of the Jewish people, has the moral and political responsibility to say the truth: the land of Israel, including Judea and Samaria, legitimately, legally and historically belongs to the Jewish people. Proclaiming “Jewish”, rather than simply “Israeli” sovereignty, is an authentic statement of the relationship between the Jewish people and the land of Israel. Israel claim to a permanent presence in Judea and Samaria passes two critical tests: these areas belong to the Jewish nation, on the basis of the historical record, and Israel needs them on the basis of strategic considerations. The Jewish towns and houses beyond the so called Green Line are the backbone of Israel’s security. We should first remember that the same word, “settlers”, refers to the secular kibbutzim of the 1930s and 1940s as well as post-1948 outposts, such as Ashkelon. Professor Weiss initiative is also an humanitarian event. The Israeli media has cruelly exploited the “settler” to manipulate public opinion. After the Oslo talks, every settler killed by terrorists was a “price of peace”, a barbaric concept and perversion of humanism. The expelled residents of Gush Katif — the farmers of Atzmona, Katif, Netzarim, Netzer Hazani and Kfar Darom, the surfers and fishermen of Shirat Hayam, the Torah scholars of Neveh Dekalim and the mothers of Gadid — are the finest sons and daughters of Israel. They are the bravest soldiers and the most patriotic citizens that Israel has produced. But overwhelmingly, the Western media and intellectuals ignored and downplayed the terrorist atrocities suffered by the Jews of Judea and Samaria. It’s a dehumanization process part of Israel’s destruction as it happened during the Second world war: the Jews had to be dehumanized before being taken to the gas chambers.

To deny the right of Jews to live anywhere in Israel makes them lesser in nationhood than any other people. In the XVI century many Polish towns obtained the so called “privilegia de non tolerandis Judaeis”, that means cities where the Jews were forbidden to live in. Europe had the Jewish ghettos during the Middle Ages, the zoning restrictions in the Czarist Russia and the Nazi “rassenschande” laws, meant to ghettoizing the Jews. Israel today faces an historical movement of demonization and evaporization that involves its security, religion, diplomacy, culture and statehood. The solution doesn’t lie in more appeasement, self-hatred and self-rejection. The nightmare that Israel has endured with the destruction of Jewish Gaza must be the starting point for a new period in Israeli history. A period of faith, confidence, strenght and hope.

Thank you very much
Giulio Meotti

read more >>>

Something about israeli peace efforts…

Vodpod videos no longer available.
Vodpod videos no longer available.

Changed Middle East — days before September 2011

A Strategy for Israel in the Changed Middle East
by Efraim Halevy

«The options for Israel and the Palestinians basically can be boiled down to these: a permanent agreement, an interim agreement, a de facto interim agreement, and a situation of no agreement. The best possible option — a permanent agreement — is not operable at this time and is the least probable…»

Read more : http://jcpa.org/JCPA/Templates/ShowPage.asp?DRIT=1&DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=442&PID=0&IID=8073&TTL=A_Strategy_for_Israel_in_the_Changed_Middle_East

What Are the Palestinians Planning after September?
by Pinhas Inbari

«What the Palestinians really envisage after September is to exploit a UN endorsement of statehood to legitimize an escalation of the conflict. After having the 1967 lines recognized so as to negate the results of the Six-Day War, they plan to seek recognition of the 1947 partition lines…»

Read more: http://www.jcpa.org/JCPA/Templates/ShowPage.asp?DRIT=1&DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=442&PID=0&IID=7797&TTL=What_Are_the_Palestinians_Planning_after_September?

A Blast from the Past: The Upcoming Durban III Conference (September 2011)
by Alan Baker

«A further attempt to re-legitimize Durban will take the form of a ten-year anniversary commemoration of the Durban conference at the UN in New York on 22 September 2011.
This event will coincide with the Palestinian attempt to have the UN recognize and accept a unilateral declaration of a Palestinian state, in violation of the peace negotiation process. This juncture of events confirms and endorses the interconnection between the Durban process and the ongoing international campaign to delegitimize Israel…»

Read more:http://www.jcpa.org/JCPA/Templates/ShowPage.asp?DRIT=1&DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=442&PID=0&IID=8243&TTL=A_Blast_from_the_Past:_The_Upcoming_Durban_III_Conference_(September_2011)
Hizbullah’s Predicament in Light of Syria’s Decline
by Shimon Shapira

«Five years after the Second Lebanon War, a war whose results Hizbullah leader Hassan Nasrallah considers a «divine victory,» Hizbullah has currently reached one of its lowest points due to the endangered survival of the Assad regime in Syria, as well as the international tribunal that has demanded the extradition of four Hizbullah members suspected of murdering former Lebanese Prime Minister Rafiq Hariri…»

Read more:http://jcpa.org/JCPA/Templates/ShowPage.asp?DRIT=1&DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=442&PID=0&IID=8058&TTL=Hizbullah’s_Predicament_in_Light_of_Syria’s_Decline

The Syrian Uprising: Implications for Israel
by Eyal Zisser

«In Syria, the story is the emergence of social groups from the periphery and their struggle to gain access to power and take over the center. The emergence of the Baath party and the Assad dynasty in the 1960s involved a coalition of peripheral forces led by the Alawites, but many others joined who came from the periphery. Now, because of socioeconomic reasons, the periphery has turned against the regime…»

Read more: http://www.jcpa.org/JCPA/Templates/ShowPage.asp?DRIT=1&DBID=1&LNGID=1&TMID=111&FID=442&PID=0&IID=8154&TTL=The_Syrian_Uprising:_Implications_for_Israel

Спасите Газу !

9 ава ( תשעה באב )

Раввин Йона Левин >>>

 <<< הרה″ג חיים שטיינר


לשמאל אכפת מהאנשים

Блокада Газы продолжается…

Тяжела жизнь осажденных.  На днях в Газе открылся новый «Метро-Маркет».

Флотилии должны плыть не в Газу, а ИЗ Газы:




























«Maoz Israel Ministries» has a Hebrew-speaking «Messianic» (Christian) Jewish congregation in the heart of Tel Aviv:

The story of Aharon Karov

Am Yisrael Chai !

Левая опасность — еврейская 5-я колонна в Израиле

Ави Иссахаров: ХАМАС воодушевлен изральскими левыми:

Рабин посылал эмиссаров к Арафату в нарушение закона:

Абу-Мазен рассказывает о незаконных встречах с израильскими левыми. «Авода просила Арафата развалить переговоры в Мадриде, чтобы Ликуд проиграл выборы 1992 года»:

» ?…למה עכשיו »




The Disease of Narratives

Mahmoud Abbas is refuting Mahmoud Abbas

Ben-Dror Yemini


In a guest op-ed in the New York Times Mahmoud Abbas stated that shortly after the UN announced its partition plan “Zionist forces expelled Palestinian Arabs… and Arab armies intervened“ and that he and his family “took up shelter in a canvas tent provided to all the arriving refugees“ in Syria as a result. Let’s check the facts.

First, the UN partition plan was passed on 29th November 1947, yet the Arabs of Safed  fled, under the encouragement of the Arab leadership, only in May 1948. Second, Abbas’ family was affluent and had the means to live in better conditions than a canvas tent. Third, Abbas’s family fled to Jordan, not Syria, and moved to Damscus later. Fourth,  the Arab population fled of its own free will, mailny our of fear of reprisal for the massacre it carried out on the Jewish population in 1929. Fifth, the Arabs in general were forced out, but it was the Arab armies that forced them to leave their homeland. Sixth, it was not the Jews who refused the partition plan but the Arabs did, and immediately declared war on the Jews.

Is it only “Zionist propaganda” that contradicts Abbas’ claims? Not at all. Abbas himself has refuted each and every one of his own claims. Only two years ago in a 2009 interview for the Palestinian broadcasting service, Abbas spoke about his affluent family who left Safed of their own free will due to fear of reprisal, and he stated that they moved to Jordan.

Some have argued that these words were never spoken, and in the pertinent Wikipedia article, they were removed with the excuse that there is no record of them. I asked MEMRI, which researches and translates Arabic channels, to try to find the original interview. Eventually it was located, and the video segment in which Abbas tells his family story is available, and can be viewed. The interview was also reported, shortly after the broadcast, int the Jerusalem Post, by Sara Honig.

As for the so called “Zionist expulsion” claimed by Abbas, we must ask if  the Zionist forces were the ones who really expelled the Arab populace, as Abbas argues or did the Arab armies force them out? Dr.  Yitschak Ben Gad in his book “Politics, Lies and Videotape” quoted Abbas who wrote in “Falastin el-Thawra”: “The Arab armies entered Palestine to protect the Palestinians… but, instead, they abandoned them, forced them to emigrate and to leave their homeland…”

We can continue ad-infinitum and it is doubtful whether there is one paragraph in Abbas’s New York Times article that passes the simple test of truth. Of course, lies can be exposed and truth can be revealed, yet this time Abbas does it himself. Historians will dub Abbas’s invented version with the Orwellian term “Palestinian Narrative”. Indeed. It seems that even the Palestinian leader does not have one Narrative but many. The many “narratives”, that are synonymous with “lies”, can be classified as a new disease which can be called  «Narratitis».

While on the subject of lies, or narratives, Haaretz published an interview with one Ismail FahEr el-Din from the village Magdel Shams, who spoke of his recollection from the “Nakba”: «I recall that the village was full of refugees who fled from their homes” he said, which is astonishing since he reports himself as being 57 years old. This man is a real phenomenon, because he can recall events which happened 6 years before he was born.

The question is not how could such figures as Abbas make up such a “narrative”, but rather, how could such lies escape the fact checkers employed by respectable medias.

Ben-Dror Yemini is a researcher, lecturer and journalist



בן-דרור ימיני

אבו-מאזן מפריך את השקרים של אבו-מאזן


במאמר ל»ניו-יורק טיימס», בשבוע שעבר, סיפר אבו-מאזן ש»מייד לאחר החלטת החלוקה גירשו הציונים את הערבים». וכי «משפחתו גורשה לסוריה ונאלצה לגור באוהל קנבס». יש שם עוד טענות. על הציונים שפתחו במלחמה לגירוש הערבים, על החלטת החלוקה שגרמה לגירוש, ועוד ועוד. נבדוק.

ראשית, החלטת החלוקה הייתה ב-29.11.47. הפינוי מצפת, באשמת ההתקפה הערבית ובעידוד ההנהגה הערבית, בוצע רק במאי 48′. שנית, משפחתו של אבו-מאזן הייתה אמידה. היו לה מספיק אמצעים כדי להתקיים במשך שנה ללא דאגות. שלישית, משפחת אבו-מאזן עברה לירדן, ולא לסוריה. רק מאוחר יותר היא עברה לדמשק. רביעית, ערביי צפת עזבו מרצונם, גם כפחד מנקמה, על הטבח שהם עצמם ביצעו ביהודי צפת ב-1929. חמישית, אכן היה גירוש. אבל אלה צבאות ערב שהכריחו את הערבים להגר. שישית, אלה לא היהודים שסירבו להצעת החלוקה, אלא הערבים. ושביעית, הכרזת המדינה היהודית כללה הצעת שלום, ואלה לא היהודים, אלא הערבים, שפתחו במלחמת שמד נגד היהודים.

האם זו התעמולה הציונית שסותרת את טענות אבו-מאזן? לא ולא. ההפרכות לקוחות מתוך דברים שאמר וכתב אבו-מאזן. במו פיו ובמו ידיו. רק לפני שנתיים, ב-2009, בראיון לטלוויזיה הפלסטינית, סיפר אבו-מאזן על משפחתו האמידה, על העזיבה מחשש לנקמה, ועל המעבר לירדן. היה ויכוח אם הדברים אכן נאמרו. בדיון שהתקיים בויקיפדיה באנגלית, הדברים שיוחסו לאבו-מאזן הושמטו, משום שלא הייתה הוכחה לכך שהדברים אכן נאמרו. כך שהיה צורך בהוכחה. ובכן, עבדכם הנאמן פנה לממר»י. אם הדברים נאמרו — זה מכון המחקר שיכול לאתר אותם. ואכן כך. הקטע אותר, וניתן לצפות ולשמוע את אבו-מאזן אומר את הדברים . להלן גם הפניה לתמליל.

נמשיך לסוגיית «הגירוש הציוני». האם היו אלה הציונים האכזרים שגירשו את ערביי פלסטין המנדטורית, או שמא פלישת צבאות ערב גרמה לכך? סוגיה ידועה ומוכרת, אך נדמה שהפעם יהיה זה נכון להציג את גרסתו של לא אחר מאשר אבו-מאזן. ובכן, ד»ר יצחק בן-גד מציג בספרו (Politics, Lies and Videotape) דברים שכתב אבו-מאזן בביטאון הרשמי של אש»ף, «פלסטין אל-ת’וורה»: «צבאות ערב נכנסו כדי להגן על הפלסטינים, אך במקום זאת, הם נטשו אותם והכריחו אותם להגר ולעזוב את מולדתם» (עמ’ 310). נדמה שברור יותר קשה להיות.

אפשר להמשיך. ספק אם יש פסקה אחת במאמר של אבו-מאזן ב»ניו-יורק טיימס» שתעבור את מבחן האמת. אפשר לחשוף את השקרים. אפשר להפריך את הטענות. אלא שהפעם עושה זאת אבו-מאזן בעצמו. היסטוריונים, מן הסתם, יקראו לגרסת אבו-מאזן בשם האורווליאני — «הנרטיב הפלסטיני». אכן כן. מתברר שאפילו למנהיג הפלסטיני אין נרטיב אחד. יש הרבה. ואם הפירוש העדכני של «נרטיב» הוא «שקר», אבו-מאזן מבהיר את הסיבה.

ואם כבר בשקרים עסקינן, כלומר נרטיבים, להלן תוספת קטנה. בעיתון «הארץ», פורסם ראיון עם אחד, איסמעיל פאחר אל-דין מהכפר מג’דל שמס, שמספר על חוויותיו הקשות מימי ה»נכבה»: «אני זוכר את הכפר מלא אז בפליטים שגורשו מבתיהם». התיאור מדויק. הרי היו כפרים שהתמלאו בפליטים. אלא שהאיש, לפי עדותו, הוא בן 57. כלומר, הוא זוכר דברים שקרו שש שנים לפני שנולד.

מה לנו כי נלין על זכרונו המתעתע של אל-דין, כשמחלתו של אבו-מאזן בעניין נרטיבים, נקרא לה «נרטוזיס», הרבה יותר חמורה. השאלה היא רק, איך זה שעיתונים כל כך חשובים הפכו לבמה לשקרים כל כך בוטים.


The Israeli Heart

Countdown to September

The UN General Assembly Cannot Establish a Palestinian State

The public debate in Israel over the Palestinian plan to seek UN support for statehood in September is based on a fundamental misconception: that the UN General Assembly can decide about the existence of new states. Contrary to widespread beliefs, it was not the UN General Assembly that formally established the State of Israel. UN General Assembly Resolution 181, also known as the Partition Plan, from November 29, 1947, only recommended the establishment of a Jewish state. It was an important moral boost for the Jewish people. But the actual legal basis for the creation of the State of Israel was the declaration of independence by David Ben-Gurion on May 14, 1948…

read more >>>

Palestinian Leaders Say the Peace Process Is Over

The international community has recently witnessed a series of widely publicized and authoritative declarations voiced by Palestinian leaders, according to which «the current peace process as it has been conducted so far is over» (Palestinian Authority Foreign Minister Riad Malki, March 22, 2011), and «the Palestinian leadership institutions (PLO and Fatah) have decided to submit a request to the UN for recognition of a Palestinian state within the 1967 borders, with its capital in East Jerusalem» (Sa’eb Erekat — AFP, March 20, 2011).

These declarations join an earlier plan by Palestinian Authority Prime Minister Salam Fayyad, announced in August 2009, to unilaterally declare a Palestinian state upon completion of the preparations for Palestinian governing institutions by September 2011… 

read more >>>

What Other Surprises Are the Palestinians Preparing for Israel?

May 15, 2011, might become a turning point in the history of the Israeli-Palestinian conflict.

One of the main components of Israel’s security is the deterrence factor Israel projects towards its enemies, a factor that has successfully stopped the Arab armies and a plethora of terrorist organizations from initiating an overt war with Israel.

Israel’s deterrence was first rattled in the Yom Kippur War in October 1973 when Israel was taken by surprise by a joint Syrian-Egyptian offensive on its borders. The deterrence factor did not stop the Arab armies from attempting to subdue militarily Israel. Although aware of Israel’s power, Sadat and Assad were ready to sacrifice thousands of lives in order to overcome the temporary borders Israel had established after its victory in the June 1967 Six-Day War in order to reach their political goals…

read more >>>


The Reconciliation Agreement between Fatah and Hamas – An Initial Evaluation

The reconciliation agreement signed by Fatah and Hamas is the old “Egyptian paper” with a protocol that added Hamas’ reservations.

It marks an outstanding political achievement for Mahmoud Abbas. He well understands that Europe is eager to have a Palestinian state materialize, and any indication of the viability of that vision may encourage Europe to support the planned UN vote in support of a Palestinian state in September. In fact, major European parties such as Spain, Britain and France have encouraged the PA to follow the track of a unilateral declaration of statehood.

U.S. President Barack Obama is an enthusiastic supporter of Palestinian statehood, but because he lost the majority in the pro-Israel House of Representatives, he cannot pressure Israel in the open. So he exerts pressure through the Europeans…

read more >>>

Israeli «Hasbara» — maybe that’s the way

Chad Gadya in the Middle East ( חד ביתא )

Тема: Baskerville, автор: Anders Noren.

Вверх ↑

%d такие блоггеры, как: