“Narratitis”

The Disease of Narratives

Mahmoud Abbas is refuting Mahmoud Abbas

Ben-Dror Yemini

 

In a guest op-ed in the New York Times Mahmoud Abbas stated that shortly after the UN announced its partition plan “Zionist forces expelled Palestinian Arabs… and Arab armies intervened“ and that he and his family “took up shelter in a canvas tent provided to all the arriving refugees“ in Syria as a result. Let’s check the facts.

First, the UN partition plan was passed on 29th November 1947, yet the Arabs of Safed  fled, under the encouragement of the Arab leadership, only in May 1948. Second, Abbas’ family was affluent and had the means to live in better conditions than a canvas tent. Third, Abbas’s family fled to Jordan, not Syria, and moved to Damscus later. Fourth,  the Arab population fled of its own free will, mailny our of fear of reprisal for the massacre it carried out on the Jewish population in 1929. Fifth, the Arabs in general were forced out, but it was the Arab armies that forced them to leave their homeland. Sixth, it was not the Jews who refused the partition plan but the Arabs did, and immediately declared war on the Jews.

Is it only “Zionist propaganda” that contradicts Abbas’ claims? Not at all. Abbas himself has refuted each and every one of his own claims. Only two years ago in a 2009 interview for the Palestinian broadcasting service, Abbas spoke about his affluent family who left Safed of their own free will due to fear of reprisal, and he stated that they moved to Jordan.

Some have argued that these words were never spoken, and in the pertinent Wikipedia article, they were removed with the excuse that there is no record of them. I asked MEMRI, which researches and translates Arabic channels, to try to find the original interview. Eventually it was located, and the video segment in which Abbas tells his family story is available, and can be viewed. The interview was also reported, shortly after the broadcast, int the Jerusalem Post, by Sara Honig.

As for the so called “Zionist expulsion” claimed by Abbas, we must ask if  the Zionist forces were the ones who really expelled the Arab populace, as Abbas argues or did the Arab armies force them out? Dr.  Yitschak Ben Gad in his book “Politics, Lies and Videotape” quoted Abbas who wrote in “Falastin el-Thawra”: “The Arab armies entered Palestine to protect the Palestinians… but, instead, they abandoned them, forced them to emigrate and to leave their homeland…”

We can continue ad-infinitum and it is doubtful whether there is one paragraph in Abbas’s New York Times article that passes the simple test of truth. Of course, lies can be exposed and truth can be revealed, yet this time Abbas does it himself. Historians will dub Abbas’s invented version with the Orwellian term “Palestinian Narrative”. Indeed. It seems that even the Palestinian leader does not have one Narrative but many. The many “narratives”, that are synonymous with “lies”, can be classified as a new disease which can be called  «Narratitis».

While on the subject of lies, or narratives, Haaretz published an interview with one Ismail FahEr el-Din from the village Magdel Shams, who spoke of his recollection from the “Nakba”: «I recall that the village was full of refugees who fled from their homes” he said, which is astonishing since he reports himself as being 57 years old. This man is a real phenomenon, because he can recall events which happened 6 years before he was born.

The question is not how could such figures as Abbas make up such a “narrative”, but rather, how could such lies escape the fact checkers employed by respectable medias.

Ben-Dror Yemini is a researcher, lecturer and journalist
bdyemini@gmail.com

 

«נרטוזיס»  

בן-דרור ימיני

אבו-מאזן מפריך את השקרים של אבו-מאזן

 

במאמר ל»ניו-יורק טיימס», בשבוע שעבר, סיפר אבו-מאזן ש»מייד לאחר החלטת החלוקה גירשו הציונים את הערבים». וכי «משפחתו גורשה לסוריה ונאלצה לגור באוהל קנבס». יש שם עוד טענות. על הציונים שפתחו במלחמה לגירוש הערבים, על החלטת החלוקה שגרמה לגירוש, ועוד ועוד. נבדוק.

ראשית, החלטת החלוקה הייתה ב-29.11.47. הפינוי מצפת, באשמת ההתקפה הערבית ובעידוד ההנהגה הערבית, בוצע רק במאי 48′. שנית, משפחתו של אבו-מאזן הייתה אמידה. היו לה מספיק אמצעים כדי להתקיים במשך שנה ללא דאגות. שלישית, משפחת אבו-מאזן עברה לירדן, ולא לסוריה. רק מאוחר יותר היא עברה לדמשק. רביעית, ערביי צפת עזבו מרצונם, גם כפחד מנקמה, על הטבח שהם עצמם ביצעו ביהודי צפת ב-1929. חמישית, אכן היה גירוש. אבל אלה צבאות ערב שהכריחו את הערבים להגר. שישית, אלה לא היהודים שסירבו להצעת החלוקה, אלא הערבים. ושביעית, הכרזת המדינה היהודית כללה הצעת שלום, ואלה לא היהודים, אלא הערבים, שפתחו במלחמת שמד נגד היהודים.

האם זו התעמולה הציונית שסותרת את טענות אבו-מאזן? לא ולא. ההפרכות לקוחות מתוך דברים שאמר וכתב אבו-מאזן. במו פיו ובמו ידיו. רק לפני שנתיים, ב-2009, בראיון לטלוויזיה הפלסטינית, סיפר אבו-מאזן על משפחתו האמידה, על העזיבה מחשש לנקמה, ועל המעבר לירדן. היה ויכוח אם הדברים אכן נאמרו. בדיון שהתקיים בויקיפדיה באנגלית, הדברים שיוחסו לאבו-מאזן הושמטו, משום שלא הייתה הוכחה לכך שהדברים אכן נאמרו. כך שהיה צורך בהוכחה. ובכן, עבדכם הנאמן פנה לממר»י. אם הדברים נאמרו — זה מכון המחקר שיכול לאתר אותם. ואכן כך. הקטע אותר, וניתן לצפות ולשמוע את אבו-מאזן אומר את הדברים . להלן גם הפניה לתמליל.

נמשיך לסוגיית «הגירוש הציוני». האם היו אלה הציונים האכזרים שגירשו את ערביי פלסטין המנדטורית, או שמא פלישת צבאות ערב גרמה לכך? סוגיה ידועה ומוכרת, אך נדמה שהפעם יהיה זה נכון להציג את גרסתו של לא אחר מאשר אבו-מאזן. ובכן, ד»ר יצחק בן-גד מציג בספרו (Politics, Lies and Videotape) דברים שכתב אבו-מאזן בביטאון הרשמי של אש»ף, «פלסטין אל-ת’וורה»: «צבאות ערב נכנסו כדי להגן על הפלסטינים, אך במקום זאת, הם נטשו אותם והכריחו אותם להגר ולעזוב את מולדתם» (עמ’ 310). נדמה שברור יותר קשה להיות.

אפשר להמשיך. ספק אם יש פסקה אחת במאמר של אבו-מאזן ב»ניו-יורק טיימס» שתעבור את מבחן האמת. אפשר לחשוף את השקרים. אפשר להפריך את הטענות. אלא שהפעם עושה זאת אבו-מאזן בעצמו. היסטוריונים, מן הסתם, יקראו לגרסת אבו-מאזן בשם האורווליאני — «הנרטיב הפלסטיני». אכן כן. מתברר שאפילו למנהיג הפלסטיני אין נרטיב אחד. יש הרבה. ואם הפירוש העדכני של «נרטיב» הוא «שקר», אבו-מאזן מבהיר את הסיבה.

ואם כבר בשקרים עסקינן, כלומר נרטיבים, להלן תוספת קטנה. בעיתון «הארץ», פורסם ראיון עם אחד, איסמעיל פאחר אל-דין מהכפר מג’דל שמס, שמספר על חוויותיו הקשות מימי ה»נכבה»: «אני זוכר את הכפר מלא אז בפליטים שגורשו מבתיהם». התיאור מדויק. הרי היו כפרים שהתמלאו בפליטים. אלא שהאיש, לפי עדותו, הוא בן 57. כלומר, הוא זוכר דברים שקרו שש שנים לפני שנולד.

מה לנו כי נלין על זכרונו המתעתע של אל-דין, כשמחלתו של אבו-מאזן בעניין נרטיבים, נקרא לה «נרטוזיס», הרבה יותר חמורה. השאלה היא רק, איך זה שעיתונים כל כך חשובים הפכו לבמה לשקרים כל כך בוטים.

 

Advertisements